הבנק החזיר שיקים וסגר את קווי האשראי ועליו לפצות את החברה בשל נזקיה (ע"א 28690-05-12 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ)

בית המשפט קיבל את תביעתה של חברת אלקומפ אשר הייתה מיוצגת ע"י עו"ד אלי פיטרו כנגד בנק אוצר החייל וקבע כי הבנק התנהל שלא כדין כאשר ניתק ביום אחד את קווי האשראי והחזיר לה המחאות והוראות קבע תוך חיוב הבנק ב- 50% מהאחריות לכל נזקיה. הבנק הגיש ערעור על פסק הדין אך בית המשפט שלערעור דחה את התביעה.

 

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 28690-05-12 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ

בפני כב' השופטת רות לבהר שרון                                                                       29.01.14

תיק חיצוני:

בעניין:

בנק אוצר החייל פתח תקווה 14347

ע"י ב"כ עו"ד ישראל בודה

המערער

נ ג ד

1. אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ

2. אלי פיטרו

ע"י ב"כ עו"ד  גד טיכו

המשיבים

פסק דין

1. בפניי ערעור שהוגש על ידי בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "המערער"  או "התובע" או "הבנק") נגד הנתבעים  אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ, ואלי פיטרו (להלן: "הנתבעים" או "המשיבים"), על פסק דינה של כבוד השופטת ורדינה סימון, בית משפט שלום תל אביב, מיום 29.03.12. בימ"ש קמא חייב את המשיבים לשלם את יתרת החוב הנתבע שלא היה שנוי במחלוקת, ומנגד, שעה שנדונה טענת הקיזוז שהעלו המשיבים כנגד הבנק לנזקים שנגרמו להם בשל רשלנותו של הבנק, לא נדון אומנם גובה הנזקים, אך נקבע שיש להטיל על הבנק אחריות. במקביל קבע ביהמ"ש כי יש להטיל על המשיבים אשם תורם בשיעור 50% לנזקים הנטענים על ידם, ושיוכחו בתביעה נפרדת שעדיין תלויה ועומדת נגד הבנק.

2. הבנק טוען בערעורו כי שגה בית המשפט שעה שהטיל עליו אחריות; לחילופין שגה כאשר הטיל אשם תורם בשיעור 50% בלבד על המשיבים. לטענתו, בכל מקרה בית משפט קמא לא היה כלל מוסמך לדון בשאלת האחריות לנזקים שאינם חלק מהתובענה ולא התבררו בפניו, והם לא היו מושא התביעה.

מנגד, טוענים המשיבים, כי בבקשת הרשות להגן שהוגשה מטעמם העלו טענת קיזוז לגבי כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך שהבנק הפסיק את מסגרת האשראי ללא התראה בכתב וללא כל התראה מספקת, ועל כן ביהמ"ש נדרש, ובהחלט הייתה לו סמכות לדון באחריות הבנק לנזקיהם. לטענתם, כתוצאה מכך ומהחזרת השיקים וצמצום מסגרת האשראי נגרמו להם נזקים גבוהים, בין השאר כתוצאה מכך שנאלצו לרכוש סחורות מספקים במחיר גבוה יותר, ונאלצו לקחת אשראי ממקורות אחרים בעלות גבוהה יותר.

הטענה להעדר סמכות לדון ולהכריע בשאלת חלוקת האחריות

3. אני סבורה, כי על אף שהבנק טוען בצדק שהתביעה שהוגשה על ידו הייתה תביעה לחיוב המשיבים ביתרת החוב שהופיעה בחשבון הבנק של החברה, ותו לא, לא ניתן להתעלם מטענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבים בבקשת הרשות להגן, כאשר ניתנה להם רשות להגן, והצדדים הודיעו בישיבה הראשונה על הסכמות דיוניות, כדלקמן:

"במהלך חודש אוגוסט 2003 החזיר הבנק ממסרים (שיקים) והוראות קבע מחשבון הנתבעת מס' 1 (להלן: "החשבון").

המחלוקות הן כדלקמן:

  • האם בביצוע האמור פעל הבנק כדין על פי כלל ההסכמים, ההסדרים וההבנות, בין בכתב ובין בע"פ, שבינו לבין הנתבעים.

  • האם לאור הסכם מאוחר מיום 13.6.04, בדבר פריסת יתרת החוב בין הבנק לחברה הנתבעת, הופטר המנהל, הנתבע מס' 2, מר אלי פיטרו, מחובתו לפירעון יתרת חוב החברה לבנק, או שמא, אין בהסכם האמור כדי להוות הפטר מערבותו ואחריותו האישית.

  • האם התנהלות הצדדים מאז חודש אוגוסט ואילך, בין על פי הסכמים בכתב ובין על פי התנהגותם, מהווה ויתור על כל טענה כלפי הבנק, אם אומנם מלכתחילה הייתה הפרה של ההסכם.

אין בהצהרה הנ"ל כדי לצמצם מזכותו של מי מהצדדים לגבי טענות עובדתיות או משפטיות שהועלו על ידו בתצהירי העדות הראשית.

מוסכם על הצדדים כי הדיון במשפט יתפצל לשניים. תחילה ייתן בית המשפט החלטה במחלוקות הנ"ל, ורק לאחר מכן, אם בכלל יהיה צורך בכך, ידון בית המשפט בטענה בדבר שיעור הנזק, אם נגרם כזה ואם יש צורך להיזקק לחוות דעת מומחים כולל למינוי מומחה מטעם בית המשפט" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 30.4.08).

4. בנסיבות אלה, ומרגע שניתנה רשות להגן, כאשר למעשה החוב לא היה שנוי במחלוקת אלא רק שאלת הקיזוז, ולאור הסכמת הצדדים, כפי שעולה מהפרוטוקול לעיל, מוסמך היה בית המשפט לקבוע האם אכן התרשל הבנק ובשל כך הוא אחראי לנזקיהם של המשיבים, וכך גם לקבוע את חלוקת האחריות בין הצדדים, ואת גובה האשם התורם שיש להטיל על המשיבים.

5. בעניין זה ראוי לציין, שהתביעה בגין הנזקים מתבררת בנפרד, והיא תלויה ועומדת עד להכרעה בערעור זה, כאשר ברור שחלוקת האחריות בין הצדדים כפופה לאשר יקבע בית המשפט שידון בנזקים, ויידרש לבחון כל ראש נזק,  האם יש לאותו נזק קשר סיבתי לרשלנות המערער, שרק אז ניתן להטיל על הבנק אחריות, אם לאו; כך גם כמובן שכל הטענות וההשגות שיש לצדדים  בעניין גובה הנזק, כגון האם אכן קיימו המשיבים את חובתם להקטנת נזקים בכל אחד מראשי הנזק, תתברר בבוא העת בפני בית המשפט שידון באותה עת בתביעת הנזקים.

בענין זה יפה עשו הצדדים שהגיעו בדיון שנערך בפניי להסכמות אליהן הגיעו כדלקמן:

"בכל מקרה מוסכם עלינו שגם ככל שפסק דינו של בית משפט קמא יישאר על כנו במובן זה שבית המשפט היה מוסמך לקבוע חלוקת אחריות, הרי שבתביעה הכספית של המשיבים צריך יהיה בית המשפט לבחון כל ראש נזק לגופו, לבדוק את גובה הנזק לאחר שישקול כל הטענות בענין הנזק הנתבע, ובמקביל – לבחון את קיומו של קשר סיבתי, דהיינו האם יש קשר סיבתי בין הנזק הנתבע לבין האחריות שנקבעה כאן על ידי בית משפט קמא, ככל שהעילה דורשת קשר סיבתי".

6. באשר לטענת המערער כי קביעות בית המשפט באשר לחלוקת האחריות היו בחוסר סמכות אוסיף, כי מעבר לעיון בהסכמות הצדדים בפני בימ"ש קמא המדברות בעד עצמן, הרי שהבנק עצמו, בסיכומיו בפני בית משפט קמא, התייחס לשאלת האחריות והאשם התורם, ולא טען כי אין לביהמ"ש סמכות לדון בעניין. והרי, אם אכן כטענתו כל אשר נדרש בית המשפט היה לפסוק ביתרת החוב בחשבון – לא היה צורך להגיע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ובוודאי שלא היה צורך לטעון ולסכם בשאלת האחריות, שכן, במקרה כזה מדובר היה בתובענה פשוטה ביותר, כאשר הנתבעים אפילו לא כפרו בגובה יתרת החוב בחשבון.

חלוקת האחריות והאשם התורם

7. עוד מלין הבנק על חלוקת האחריות כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא, וטוען, כי גם אם יגיע בית משפט של ערעור למסקנה שבימ"ש קמא היה מוסמך לדון בשאלת אחריות הבנק, ויקבע שאכן הבנק התרשל,  דבר המוכחש על ידו, הרי שיש להטיל על המשיבים אשם תורם בשיעור גבוה בהרבה, זאת לאור העובדה שהבנק חזר והתריע בפני המשיבים כי ככל שלא ימציאו את הממסרים הדרושים בהתאם להתחייבותם ובהתאם להסכם עם הבנק לצורך שמירה על מסגרת האשראי – תבוטל מסגרת האשראי.

8. מנגד, טוענים המשיבים כי גם בפגישה שהתקיימה בבנק ביום 04.06.03, הייתה הבנה מלאה בין הצדדים, כפי שעולה מהתרשומת בכתב יד שנערכה באותה פגישה (שלא אכנס לטענות הצדדים לגביה). אומנם ברור שהישיבה נקבעה כדי לדון בהסדרת מסגרת האשראי, אך בתום אותה פגישה, במקום לעצור את מסגרת האשראי, הבנק הסכים להגדיל את מסגרת האשראי ב-10% נוספים, דהיינו להעמיד את מסגרת האשראי על 550,000 ₪ במקום מסגרת האשראי הקיימת שעמדה על סך 500,000 ₪.

עוד טוענים המשיבים, כי גם לאחר אותה פגישה הם לא קיבלו כל התראה מאז אותה ישיבה ועד ליום 06.08.03, שרק אז התקשרה אליהם הפקידה, והודיעה להם טלפונית שהם נדרשים להסדיר את העניין תוך ארבעה ימים עד ליום 10.08.03. המשיבים הדגישו כי שיחת הטלפון הייתה ביום רביעי בשבוע, כאשר למחרת חל יום תשעה באב והבנק היה סגור, ושני הימים הנותרים היו שישי ושבת, כאשר בפועל מסתבר שלא ניתנה להם כל אורכה.

9. בנסיבות אלה, אני סבורה שבצדק קבע בית משפט קמא שחלה אחריות על הבנק. לא יעלה על הדעת שמוסד בנקאי מכובד, הנותן מסגרת אשראי ללקוח, שהוא עורך דין שעובד עמו באופן קבוע, כאשר עדות התביעה, הגברת אורנה בן נתן והגברת אילנה אוברפרשט מעידות כי הן נתנו אמון במשיב, וכאשר הבנק קובע פגישה להסדרת העניין בחודש יוני, ומסכים להגדיל את מסגרת האשראי, במקום שמצופה היה שהבנק ידרוש להפחית את מסגרת האשראי, יבטל את מסגרת האשראי ללא כל התראה, כאשר חלפו חודשיים מאז הפגישה האחרונה בין הצדדים, והדרישה הראשונה שמקבל המשיב מהבנק בעניין מסגרת האשראי, מגיעה כאמור רק באותו יום רביעי, ערב תשעה באב.

בנסיבות אלה מסכימה אני עם בית משפט קמא, שיש לקבוע שהבנק אחראי.

10. באשר לחלוקת האחריות וקביעת שיעור האשם התורם שהוטל על המשיב, אכן הוכח שהמשיבים לא יכלו לומר שהם היו מופתעים מהעובדה שמסגרת האשראי הוגבלה, כאשר ניתן לראות מכל המסמכים וההתכתבות, שהמשיבים קיבלו דרישות רבות קודם לכן להסדיר את התחייבותם לביטחונות – דבר שלא נענה.

11. השאלה שעומדת להכרעתי עתה היא האם יש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא שחילק את האחריות בין הצדדים במקרה זה בחלקים שווים.

12. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בחלוקת האחריות שקבע בית משפט קמא, ששמע את הראיות, והתרשם מהנסיבות באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים בהם קיימת טעות בולטת, וקביעתו אינה מתיישבת עם הנסיבות. ראה דברי כב' השופט אסתר חיות בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2) 2504 (2006):

"ההלכה היא כי חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין המתרשם מן העדים ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם… על כן, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בחלוקה זו כל עוד לא נתגלתה בה שגיאה בולטת המצריכה שינוי עקרוני…".

13. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו כך נימק בימ"ש קמא את אופן חלוקת האחריות:

"10. ….

אני קובעת כי הבנק התנהל שלא כדין.

בנק מנוע מל'נתק' ביום אחד, ללא הודעה מוקדמת, את קווי האשראי בחשבון פעיל. בנק גם מנוע מלחלל שיקים בשרירות לב. התנהגות הבנק גרמה נזקים לחברה, ועליו מוטלת אחריות לפצותה בגין נזקיה.

11. חרף האמור לעיל הגעתי למסקנה, שיש לייחס לנתבעים אשם תורם. הללו ידעו, שלא הפקידו כבטוחה את מכסת השיקים המעותדים, שסוכם כי יופקדו לביטחון. כמו-כן ידעו הנתבעים, כי הם חורגים ממסגרת האשראי. הם היו מודעים גם לסיכום שנכרת עמם ביום 4.6.03.

לנוכח המקובץ אני קובעת, כי שיעור אשמם התורם של הנתבעים עומד על 50% מסכום הפיצויים, להם יהיו זכאים הנתבעים, או מי מהם, בשל התנהלות הבנק. אם ייקבע שנגרמו לנתבעים נזקים, תנוכה מחצית מסכום הפיצויים בשל אשם תורם".

14. מדברים אלה עולה כי ביהמ"ש בחן את הנסיבות, העמיד לנגד עיניו את כל השתלשלות העניינים כנדרש, ונתן דעתו לכל הנימוקים. גם אם יתכן שלו אני ישבתי בערכאה הדיונית במקרה זה, יתכן והייתי סבורה שחלוקת האחריות מעט שונה, אינני סבורה כי בנסיבות אלה יש הצדקה לסטות מחלוקת האחריות כפי שנקבעה על ידי בימ"ש קמא.

סוף דבר

15. לאור כל האמור, הערעור נדחה. הנני מחייבת את המערער לשלם למשיבים  הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום כ"ח בשבט, תשע"ד (29.01.14), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

5129371

54678313

ע"א 28690 05 12 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן